דֹב בֶּר בּוֹרוֹכוֹב נולד באוקראינה בשנת 1881. הייתה זאת שנה גורלית ביותר בהיסטוריה של הציונות: הפוגרומים שהתרחשו נגד היהודים ברוסיה גרמו להקמת תנועת 'חוֹבְבֵי צִיוֹן', והחלה העלייה ראשונה לארץ-ישראל. 

בילדותו, לא הוקנה לו חינוך יהודי כלל, אלא חינוך רוסי כללי, אך מאחר שהיה אוטודידקט- לימד את עצמו פילוסופיה, בלשנות, סוציולוגיה, כלכלה ואף הפך לחוקר יידיש. 
כצעירים יהודים רבים בתקופתו נמשך בורוכוב לתנועה הסוציאליסטית המהפכנית הרוסית ולרעיון הגאולה הכלל-אנושית (האוניברסאלית) של הסוציאליזם.
רבים מהם רצו להשתלב במאבק העולמי של הפועלים, והתכחשו לזהותם היהודית, לשפתם, לדתם ולתרבות הייחודית. 
בורכוב חתר למזיגה של סוציאליזם וציונות. בשל דעותיו הציוניות הוצא מהמפלגה הרוסית הסוציאל דמוקרטית. היה אחד למתנגדיה הבולטים של תכנית אוגנדה. 
ב1906 מצא את עצמו בורכוב בכלא בשל חשיפה של מחסן נשק של ארגון פועלי ציון- ארגון שעמד בראשו. 
בורכוב נפטר בגיל 36, בקייב, נשוי עם שני ילדים. עצמותיו הועלו לבית הקברות בכנרת.