צבי שפירא הרמן נולד ב-1840 בליטא וכבר בילדותו גילה צבי כשרונות בלתי רגילים ובגיל צעיר (24) הוסמך לרבנות ושימש כרב וראש ישיבה ושמו יצא לתהילה בכל הסביבה. בן 26 החליט שפירא להתחיל בלימודי-חול ולבסס את ידיעותיו במתמטיקה ובמדעים. בהמשך התמנה לפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת היידלברג ופרסם ספרים בנושא אך להשלמת פרנסתו עבד גם כשען.
 

בהיותו בן 30 התוודע לרעיון ההתיישבות בארץ ישראל וחלם על הקמת מרכז עליון למדעים בירושלים.

כאשר הגיע לידיו ספרו של בנימין זאב הרצל מדינת היהודים  הוא התלהב מאוד ונענה לקריאתו של הרצל והצטרף לקונגרס הציוני הראשון בבזל.
בישיבה האחרונה של הקונגרס עלה שפירא על במת בחירי עם ישראל והציע את הצעתו על יסוד הקרן הקיימת לישראל.
ההצעה כללה 12 סעיפים, בהם הגדיר שפירא את אופייה ומטרתה של הקרן, ועיקר הסעיפים הם:

1. לאסוף מכל יהודי בעולם כסף ליסוד קרן יהודית כללית.

2. שני שליש יהוו קרן לקרקעות והשליש האחרון יוצא על שמירת הקרקעות הנרכשות.

3. את האדמה הנרכשת אין להוציא בשום זמן מרשות הקרן ואסור למכור ליהודי יחיד.

באותה ישיבה ראשונה של קונגרס הציוני הגיש שפירא גם את ההצעה להקמת אוניברסיטה עברית בירושלים.

שפירא עצמו לא זכה לראות בהתממשות חזונו הוא ונפטר בל"ג בעומר התרנ"ח. בשנת 1898, הרצל עצמו כבר תמך ברעיון ואחרי נאום סוחף קרא להצבעה מחודשת על ההצעה. לאחר קום המדינה הועלו עצמותיו לירושלים ונטמנו בהר המנוחות.