גוברמן משמר השרון

סיפורה של חנה, כפי שסיפרה נעה בפעילות בביה"ס על העליה, והחיים בראשית ההתיישבות בארץ של בני משפחה.

 

 

 

חנה גוברמן לבית שטיימן היא אמהּ של סבתא רנה, סבתהּ של נעה יֹפֶה. 

 

חנה נולדה למשפחה מאוד, מאוד דתית (היום מכנים זאת חרדית) והיתה האחות הבכורה מבין חמישה ילדים – שלוש בנות ושני בנים.  אבא אריה לייב עסק במסחר בעור ובנוצות פוך ואמא רחל היתה עקרת בית.  משפחת שטיימן מהמעמד הבינוני התגוררה בעיר ורשה בירת פולין.

 

כשחנה היתה בת 17.5 הצטרפה לתנועת גורדוניה, תנועת נוער יהודית שהחברים בה מתכוננים להיות חלוצים ולעלות לפלשתינה, היא ארץ ישראל. חנה הצטרפה לתנועה וזאת למרות שהוריה התנגדו. כשהיתה בת 18 וחצי היא יצאה למשך כשנה וחצי להכשרה שהכינה את החברים לעבוד בחקלאות ובשנת 1934, כשהיתה בערך בת 21 עזבה את הבית עלתה לפלשתינה עם הקבוצה.  כדי לקבל רישיון עליה (סֶרְטִיפִיקַט) היתה צריכה חנה להיות נשואה.  לכן, "חיתנו" אותה עם אדם אחר מההכשרה, ועלתה כאשת איש.  בבואה לפלשתינה התגרשה ממנו.

 

אבא אריה לייב מאוד התנגד לצעד הזה של חנה ו"קרע עליה קריעה" זאת אומרת, החשיבה כמתה והתאבל על נסיעה כאילו מתה.  אריה לייב אסר על בני המשפחה לשמור על קשר עם חנה.

 

חנה עלתה לישראל ומיד פנתה לקבוצת משמר השרון, שעלתה על הקרקע כשנה קודם לכן.

החיים בקבוצה (היום קוראים לזה קיבוץ) לא היו קלים – התגוררו בלול התרנגולות ואחר כך בצריפים, האוכל היה מועט ודל, העבודה קשה, החום כבד בקיץ וקר וגשום בחורף והריחוק מהמשפחה היה קשה. יחד עם זה, ההרגשה של בניית קבוצה חדשה, העיסוק בחקלאות והאמונה שעושים דבר נכון היו מרגשים ומשמחים.

 

חנה הכירה במשמר השרון את עמנואל, שעלה לבדו לארץ מברזיל, לא כי היה ציוני, אלא כי היה הרפתקן והצטרף לקבוצת משמר בהיותה בהרצליה, עוד לפני שעלו על הקרקע במשמר השרון של היום.  לאחר זמן קצר התחתנו חנה ועמנואל.

 

אחד הדברים הקשים ביותר לחנה היה הפרידה מההורים והאחים.  לכן, היא היתה כותבת מכתבים ושולחת לשכנים של הוריה בוורשה.  אמה רחל היתה הולכת לשכנים וקוראת בחשאי את המכתבים ושולחת בחשאי מכתבים חזרה לארץ.  כשנולדה רִנה, הבת הבכורה של חנה ועמנואל שלחה חנה מכתב לאמהּ. רחל, ששמחה מאוד על הולדת הנכדה הראשונה שלחה לה חליפת צמר כתומה-חומה, שרִנה זוכרת עד היום. 

 

בשנת 1939, כשפרצה מלחמת העולם השניה פסק הקשר עם האם רחל ולא ידוע אם היא בכלל קיבלה את הידיעה שלחנה נולדה עוד ילדה.  אריה ורחל, שתי בנותיהם ריבה ופֶלָה והבן הצעיר יוסף נספו בשואה.  האח יעקב ברח לרוסיה והצטרף לצבא הרוסי שנלחם בגרמנים.

 

אילוּ היתה חנה שומעת בקול אביה, סביר שגורלה היה רע ומר כגורל שאר בני משפחתה.

 

 

חנה נפטרה בשנת 2005 לחנה ועמנואל יש 4 ילדים, 14 נכדים ובינתיים 26 נינים.